Group items tagged

האם הרכישה הסודית של יצחק תשובה את קרקע תעשיות אלקטרוכימיות בעכו עתידה להפוך לאחד הכישלונות הכואבים של היזמות העסקית בישראל? המועצה הארצית לתכנון ובנייה פסלה אתמול את האפשרות כי קבוצת דלק, בעלי הקרקע, תוכל להקים במקום את מתקן קליטת הגז הטבעי ממאגרי תמר ולוויתן. דלק רכשה את הקרקע עבור תכלית זו לפני שנה בהשקעה כוללת שעשויה להגיע ל-114 מיליון שקל. ואולם, משרד הביטחון הביע התנגדות נחרצת להקמת מתקני הטיפול בגז במקום, משום קרבתו לשטח מפעל רפאל הסמוך. לפיכך, עשוי תשובה להישאר עם 430 דונם מזוהמים, אשר כבר שילם תמורתם סכום של 43 מיליון שקל. זאת, כאשר המועצה הארצית אישרה אתמול 12 חלופות אחרות למיקום אתרי קליטת הגז במישור החוף הצפוני - שרק בהן יתבצע כעת תסקיר השפעה על הסביבה, לקראת ההכרעה בחלופה המתאימה. מפעל תעשיות אלקטרוכימיות, עכו צילום: ירון קמינסקי ממשרד הביטחון נמסר אתמול כי הקרקע ממוקמת צפונית למתקן מכון דוד של רפאל, בצמידות לגדר המתקן, שבה מתבצעת פעילות ביטחונית ענפה. "תוצרי עבודת מטה שנערכו העלו כי רדיוס מגבלות הבטיחות של מתקן הגז הטבעי המתוכנן הינו 600 מטר. רדיוס זה חודר במידה משמעותית לתוך תחום המקרקעין של מתקן מכון דוד", נמסר ממשרד הביטחון. עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבו

האם השקעה של 114 מיליון שקל ירדה לטמיון? משרד הביטחון מתנגד להקמת מתקן לקליטת הגז הטבעי בפאתי עכו, כך נודע ל"כלכליסט".   הפגנה: להקים את מפעלי הגז בים - לא ביבשה יצחק תשובה: ב-2013 יגיע הגז למדינת ישראל תמר תספק גז ב-5 מיליארד דולר לדליה אנרגיה   קבוצת דלק רכשה את הקרקע בעכו בחודש יולי האחרון מתוך הערכה שיוקם במקום מתקן ליצוא גז מהמאגרים שבהם הקבוצה שותפה. עלות רכישת הקרקע המשוערת עמדה על כ-43 מיליון שקל, ובנוסף שילמה קבוצת דלק חובות על הקרקע לעיריית עכו בגובה של כ-71 מיליון שקל, כלומר שילמה על הקרקע 114 מיליון שקל.   מדובר בקרקע בהיקף של יותר מ-400 דונם שזוהתה כמזוהמת בחומרים כימיים. הקרקע עמדה במשך כמה שנים ללא דורש, לאחר שהמדינה סגרה ב-2003 מפעל שעמד עליה בטענה של זיהום הסביבה. בשלוש השנים האחרונות, עם גילוי מאגרי הגז בים התיכון, עלתה האפשרות להקים במקום מתקן צפוני לקליטת הקידוחים.   רכישת הקרקע על ידי קבוצת דלק בחודש יולי, שבוצעה באמצעות הנאמן עו"ד נחמה סנה, הוסתרה מעיני הציבור כדי לא לעורר חשד שמא דלק רוכשת קרקע מזוהמת ונטושה. הרכישה בוצעה על ידי דלק תוך ידיעה מוקדמת לכאורה שהמדינה שוקלת להקים במקום מתקן קליטה למאגרי הגז הטבעי.   לפני כשנה וחצי התקשרה קבוצת דלק עם קיבוץ מעין צבי שסמוך לחוף הכרמל במטרה להק�

האם השקעה של 114 מיליון שקל ירדה לטמיון? משרד הביטחון מתנגד להקמת מתקן לקליטת הגז הטבעי בפאתי עכו, כך נודע ל"כלכליסט". בואו להתעדכן ולהגיב בפייסבוק של כלכליסט קבוצת דלק רכשה את הקרקע בעכו בחודש יולי האחרון מתוך הערכה שיוקם במקום מתקן ליצוא גז מהמאגרים שבהם הקבוצה שותפה. עלות רכישת הקרקע המשוערת עמדה על כ־43 מיליון שקל, ובנוסף שילמה קבוצת דלק חובות על הקרקע לעיריית עכו בגובה של כ־71 מיליון שקל, כלומר שילמה על הקרקע 114 מיליון שקל.   מדובר בקרקע בהיקף של יותר מ־400 דונם שזוהתה כמזוהמת בחומרים כימיים. הקרקע עמדה במשך כמה שנים ללא דורש, לאחר שהמדינה סגרה ב־2003 מפעל שעמד עליה בטענה של זיהום הסביבה. בשלוש השנים האחרונות, עם גילוי מאגרי הגז בים התיכון, עלתה האפשרות להקים במקום מתקן צפוני לקליטת הקידוחים.   רכישת הקרקע על ידי קבוצת דלק בחודש יולי, שבוצעה באמצעות הנאמן עו"ד נחמה סנה, הוסתרה מעיני הציבור כדי לא לעורר חשד שמא דלק רוכשת קרקע מזוהמת ונטושה. הרכישה בוצעה על ידי דלק תוך ידיעה מוקדמת לכאורה שהמדינה שוקלת להקים במקום מתקן קליטה למאגרי הגז הטבעי.     לפני כשנה וחצי התקשרה קבוצת דלק עם קיבוץ מעין צבי שסמוך לחוף הכרמל במטרה להקים שם מתקן קליטה לגז שלה. אולם, מאבק של ארגונים ירוקים ותושבי הסביבה שכנע את

שותפויות חיפושי הגז אבנר ודלק קידוחים מקבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה, מפרסמות הבוקר את הדו"ח הגיאולוגי שביצעה עבורם חברת NSAI ומעריך את כמות הגז הטבעי שנמצאה ברישיון החיפושים הימי בלוק 12 שבקפריסין בו הן מחזיקות 30% יחד. מדובר בדו"ח שנערך על פי כללי ה-PRMS כפי שדורשת רשות ני"ע הישראלית, והנתונים הגיאולוגים עליו הוא מתבסס (שנאספו באמצעות קידוח האקספלורציה שבוצע שם בסוף 2011) אינם חדשים ופורסמו על ידי נובל אנרג'י, רק בצורת ניתוח שונה. נובל שמשתמשת בפרמטר של ממוצע כלכלי (mean) ודיווחה על כמות של 7 TCF (טריליון רגל גז טבעי) שנמצאו בקידוח. חברת NSAI משתמשת בפרמטר של חציון הנתונים (המקובל לפי המודל הגיאולוגי PRMS) ובדו"ח שמפרסמות דלק ואבנר כעת מעניקה הערכה טובה ביותר של 5.1 TCF, כאשר המחלוקת המרכזית בין נובל ל-NSAI עומדת על מספר מאגרי הגז הטבעי הקיימים במקום. הקידוח בבלוק 12 בוצע אל המבנה התת-קרקעי "אפרודיטה". הערכתה של נובל היתה לכמות גז במבנה סגור אחד. NSAI כותבת כי ייתכן ומדובר בשני מבנים תת קרקעיים הצמודים אחד לשני שביניהם חוצצת קרקע נוספת. כך שבמבנה הראשון הגז הוכח, אך בשני הוא עדיין בגדר אפשרי. כך או כך, השותפות ונולב אנרג'י, מפעילת הקידוח האמריקאית, מתכננים לבצע קידוח אקפלורציה נוסף למקום. על פי דו"ח המשאבים, במאגר אפרוד�

האוצר שוקל לערוך התמחרות בין הקבוצות שעלו לגמר המכרז להקמת תחנה סולארית פוטו-וולטאית באשלים בהיקף 450-500 מיליון שקל. ל"גלובס" נודע כי הפיינליסטיות במכרז הן כלל אנרגיה ושותפתה חברת אדיסון האמריקנית, גרנית הכרמל, שיכון ובינוי וסימנס הגרמנית וחברת EDF-EN, חברת האנרגיות המתחדשות של חברת החשמל הלאומית של צרפת. הליך ההתמחרות נחל הצלחה רבה בפרויקטי תשתית לאומיים דוגמת כביש 6. למכרז שנסגר בספטמבר ניגשו 4 קבוצות והתוצאות אמורות להתפרסם ב-1 בפברואר. אולם מאז הגשת ההצעות חלו שני תהליכים שמצדיקים לכאורה הוזלה נוספת במחיר הסופי. מדובר בירידה של כ-15% בעלויות הפאנלים הסולאריים מספטמבר ובעדכון תעריף החשמל למתקני PV גדולים בהסדרה של רשות החשמל שהביא להוזלת התעריף ב-23%. לפי הערכות פנימיות עשוי הליך BAFO בין הפיינליסטיות להביא לחיסכון של כ-50 מיליון שקל, לאור ירידת מחירי הפאנלים. "גלובס" חשף אתמול כי המדינה חתכה ב-30% את הצעתה של קבוצת מגלים של ברייטסורס אנרג'י האמריקנית ואלסטום הצרפתית להקמת תחנת כוח תרמו-סולארית בשיטת מגדל השמש באשלים. מגלים הציעה לפי הערכות מחיר המבוסס על 115 אגורות לקוט"ש לעומת 80 אגורות בלבד בהצעה הנגדית של האוצר. ההשקעה בהקמת התחנה מוערכת בכ-600 מיליון דולר. אכזבה ברמת חובב רק הצעה אחת הוגשה למכרז ה�

>> מחקר של מרכז המחקר והמידע בכנסת (מ.מ.מ) קובע כי "ספק רב יושג יעד הביניים של ייצור 5% מצריכת החשמל של ישראל באמצעות אנרגיות מתחדשות עד סוף 2014". זאת, משום שייצור החשמל בחלק הארי מן המתקנים האמורים להפיק את החשמל - שדות סולאריים גדולים, מתקני ביוגז וחוות טורבינות רוח - עדיין לא החל. על פי המחקר, ב-2011 היה שיעור החשמל מאנרגיות מתחדשות רק 0.41% מכלל צריכת החשמל. על פי החלטת הממשלה, שיעור זה צריך לגדול ל-5% ב-2014, ו-10% ב-2020. המחקר הוצג בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, שדנה בחסמים העומדים בפני היזמים בתחום האנרגיות המתחדשות, ובמיוחד בפני היזמים הסולאריים. בעיקר מדובר במכסות נמוכות יחסית לייצור חשמל סולארי, עיכובים בהשגת האישורים להקמת המתקנים, והיטלי השבחה שהחלו רשויות מקומיות להטיל על בעלי גגות סולאריים. בנוסף, מתכנן מינהל מקרקעי ישראל להתחיל לגבות דמי חכירה ל-20 שנה בסך 75 אלף שקל לדונם, עבור פרויקטים סולאריים על האדמות שבניהולו. בדיון מחו נציגי החברות הסולאריות על היטלי ההשבחה וקביעת המחיר לדונם קרקע סולארית, המוגזם לטענתם. יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן (ש"ס), טען כי "המינהל פועל בראייה כלכלית של הקרקע. הוא לא מתחשב בשיקול של אנרגיה סולארית". איתן פרנס, יו"ר איגוד חברות אנרגיה מתחדשת, טען כי "מינהל מקרקעי ישרא�

"רשות החשמל פירסמה לשימוע תעריפים חדשים לחשמל סולארי המיוצר במתקנים שהוקמו במסגרת מכרזי קרקע של מינהל מקרקעי ישראל. על פי השימוע, יוחלף התעריף הקיים בגובה 102.5 אגורות לקוט"ש, בתעריף של 52 אגורות לקוט"ש. באם יתאפשר להאריך את הרישיונות מ- 20 ל- 25 שנה, יופחת התעריף ל- 47 אגורות לקוט"ש. התעריף לא יחול על פרויקטים שיקומו במכרזים שכבר הושלמו, ולפיכך תקף רק עבור מכסה של כ- 34 מגה וואט. תעריפים אלו מתייחסים למתקנים שיוקמו במסגרת מכסה מיוחדת של 60 מגה וואט, שיוחדה למתקנים המוקמים במסגרת מכרזי קרקע של מינהל מקרקעי ישראל. עד כה זכו הושלמו שלושה מכרזים מעין אלה, שניים במצפה רמון ואחד בעברונה, בהספק כולל מקסימאלי של כ- 16 מגה וואט. השטח הכולל שהוצא בשלושת המכרזים היה כ- 305 דונם, עבורו התחייבו הזוכות, סופר-סולאר (של סופרגז מקבוצת גרנית הכרמל) וחברת EDF, לשלם למינהל סכום כולל של 63 מיליון שקל."

על-פי גורמים מקצועיים, אחת הסיבות לפינוי האטי היא העובדה שהקרקע היתה אמורה להיות מפונה לאתר הפסולת "אפעה" אולם מנהלי האתר דרשו לדעת קצא"א מחיר גבוה מדי, ולכן החלה החברה לחפש אתר חלופי. בסופו של דבר אושר לה על ידי המשרד להגנת הסביבה לפנות את הקרקע ספוגת הדלק כחומר בעירה לתנורים של מפעל "נשר" ברמלה. השינוע המרוחק יותר מעכב לטענת ד"ר מייסון את הליך הפינוי. עוד נטען בדיון כי קיים אינטרס עסקי המשפיע על פינוי הקרקע: מעורבותו של המומחה לזיהומי קרקע, ד"ר רפי מנדלבאום, כמנהל פרויקט הפינוי מטעם קצא"א. מנדלבאום משמש יועץ מקצועי אך הוא גם שותף לחברה לטיפול בזיהומי קרקע שהיא מתחרה של החברה הפועלת באתר "אפעה". לכן נוצר חשש לניגוד עניינים שעשוי להביא לכך שהוא יעדיף פינוי של הקרקע לאתרים אחרים. מנכ"ל קצא"א, יאיר וידה, טען אתמול בדיון שהחברה עושה מאמצים לפנות את הדלק במהירות האפשרית. הוא ציין שהיא ביקשה אישור להעביר קרקע לנשר מאחר שחובתה כחברה ממשלתית לבצע את העבודה עם הוצאות נמוכות ככל האפשר של כסף ציבורי. וידה ציין שבידי קצא"א אין עדיין הערכה מדויקת של כמויות הדלק שדלפו לשמורה.

אתמול גם התברר שרשות הטבע והגנים תיעדה בתצלומים את הנעשה בשמורה כחלק מהמעקב אחר עבודות שיפוץ צינור שגרתיות שביצעה קצא"א באזור. על פי גורמים ברשות, תיעוד זה שנעשה גם ברגע הפגיעה בצינור מפריך את הטענות של קצא"א שפקח של רשות הטבע והגנים נתן הוראה למפעיל כלי הנדסי לעבוד הרחק מהשטח שבו עשתה החברה עבודות שיפוץ, בקטע אחר של הצינור שבו לא נעשו העבודות, ואז התרחשה הפגיעה בצינור.

"המועצה הארצית לתכנון ובנייה, בראשות מנכ"ל משרד הפנים מר עמרם קלעג'י, בחרה שתי חלופות יבשתיות לטיפול בגז טבעי מתגליות ימיות בנוסף לטיפול בגז במתקן ימי. החלופות היבשתיות שנבחרו הן אתר חגית ומט"ש מרץ בעמק חפר, שבהן קיימת קרבה לחיבור למערכת הולכת גז ארצית, החלופות אינן פוגעת בייעוד קרקע במקום, החלופות מרוחקות מיישובים  ומימושן מצמצם פגיעה בסביבה. וזאת בהתאם להחלטת המועצה לטיפול משולב ימי ויבשתי בגז טבעי, אשר  בסופו יבחרו 2 אתרים ימיים ושני אתרים יבשתיים לטיפול בגז טבעי, כך שתהייה אמינות באספקה לצרכנים , במטרה לאפשר ייצור חשמל בישראל באמצעות  גז טבעי, שיצמצם את זיהום הסביבה בישראל."

"שוויה הכלכלי של האנרגיה הסולארית למשק נע בין 48.5 ל-66 אגורות לקוט"ש, כך קובעת הוועדה לבחינת המחיר הכלכלי של אנרגיה מתחדשת בראשות פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. מסקנות הדוח הוצגו היום בכנס אילת-אילות לאנרגיות מתחדשות. מדובר בטווח מחירים שאותו כדאי למדינה לשלם ליצרני חשמל סולארי תמורת החשמל שייצרו. הטווח נובע מהבדלים בכדאיות של המתקנים שנובעים מהמרחק שלהם ממרכז הארץ (ככל שהמרחק גדול יותר השווי הכלכלי קטן), מתרומתם לביטחון האנרגטי של משק החשמל ולחיסכון בהון הדרוש לבניית תחנות כוח. שקלול נתונים אלה מבייצא שווי כלכלי של 53 אגורות לקוט"ש בממוצע למתקנים הסולאריים. מדובר במחיר דומה לזה שהושג לאחרונה במכרז שפרסמה המדינה להקמת תחנת כוח פוטו-וולטאית גדולה באשלים - אלא שבאותו מכרז זכו היזמים להטבות רבות ובהן קרקע חינם. את הושווי הכלכלי הגבוה ביותר של 66 אגורות מעניקה וועדת קנדל למערכות סולאריות שיהיו מצויידות גם ביכולת אגירת חשמל שתאפשר להם לספק חשמל בשעות שיא הביקוש שבהן תעריף החשמל הוא הגבוה ביותר. הבעיה שכיום יש מעט מאד מתקנים כאלה ועלותם גבוהה יחסית."

השותפות במאגר הגז הטבעי הקטן "תנין", דלק קידוחים ואבנר, פרסמו הבוקר את דו"ח הערכת המשאבים המעודכן עבור התגלית החדשה ביותר בים התיכון הישראלי. לפי הדו"ח המעודכן של חברת NSAI קיימת בתנין כמות גז טבעי של 1.1 TCF (טריליון רגל מעוקבת), הנמוכה במעט מכמות של 1.2 TCF שהוערכה בפברואר האחרון על ידי השותפה האמריקאית ומפעילת הקידוח נובל אנרג'י. עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם עם זאת, המודל הגיאולוגי בו השתמשו כעת דלק קידוחים ואבנר שונה מזה של נובל אנרג'י, מכיון ולפי כללי רשות ני"ע הישראלית הן מחוייבות בדיווח לפי מודל ה-PRMS, המתבסס על חציון של טווח הנתונים הגיאולוגים בעוד שנובל מתבססת על נתוני ממוצע כלכלי. בדרך כלל קיימים הבדלים בין שתי שיטות הדיווח. הדו"ח מתחלק לשניים: כמות גז מוכחת (המכונה "משאבים מותנים") וכמות גז נוספת הנמצאת בתאי שבר שונים במבנה התת קרקעי ולכן טרם הוכחו סופית והם מסווגים כ"משאבים פרוספקטיביים". בתנין קיימים גז מוכח בהיקף של 0.6 TCF, וכמות מותנה בהיקף של 0.5 TCF נוספים. מאגר תנין הוכרז כתגלית גז טבעי בפברואר האחרון, לאחר קידוח שבוצע במקום. תנין1 נמצא ברישיון אלון 120 ק"מ צפונית מערבית לחיפה, וצפון מזרחית מתגלית הגז הטבעית לוויתן. המחזיקות ברישיון הן נובל אנרג'י האמריקאית (47%),

מפרט מונד שני הבדלים נוספים בין שיטת הרישיונות למכרזים, אשר לטענתו, היה בהם כדי להביא לפער בין המחירים: "באשלים לא משלמים על הקרקע, ובמסלול היזמות הפרטית זהו עול. ביזמות אתה לא יודע אם הפרויקטים שלך יצאו לפועל בסופו של דבר. כאן, כל הגורמים חברו כדי להבטיח קרקע זמינה". ובכל זאת, הפער בין התעריפים ניכר. שימו עצמכם בנעלי הממשלה - בכמה אפשר להפחית את התעריף היזמי ועדיין להבטיח שהמחיר יהיה כדאי לתעשייה? מונד: "התעריף הנוכחי נגזר מההשקעה במתקן הסולארי, שעליו משלמים בהווה. היכולת שלנו לתת מחיר לקוט"ש נובעת מגודל ההשקעה. כל עוד ההשקעה יורדת, גם המחיר יירד. ב-P.V ההשקעה גדולה ועלות התפעול נמוכה. אשלים צריך לעורר את השאלה מה עושים קדימה, ולא מה עושים עכשיו". הווארד: "הטענה קצת לא הוגנת. בשעות שיא הצריכה, ייצור החשמל יקר מאוד. יחסית למחיר החשמל הקונבנציונלי בשעות השיא, החשמל הסולארי דווקא מאוד זול. אנחנו לא מחפשים את הסובסידיות". אם כך, אולי יש צדק בגישת האוצר, שלפיה יש לדחות את קידום החשמל הסולארי עד שעלותו תפחת? מונד: "בעולם התקינו כבר 27 ג'יגה-ואט סולאריים. האמירה 'בואו ונמתין עד שיירדו המחירים' היא לא נכונה בשום מקום. צריך לבנות תוכנית, שתדע להתמודד עם המחירים המשתנים, ויש לגורמים הממשלתיים מה לעשות כדי להפח�

במשך שנים טענו תומכי החשמל הקונוונציונלי כי ייצור חשמל מאנרגיה ירוקה אינו כדאי. טיעונם המרכזי היה שחשמל מאנרגיה ירוקה יקר לצרכן הישראלי. מנגד נטען כי לאנרגיה הסולארית יתרונות סביבתיים ובריאותיים שמחפים על החיסרון הכלכלי. והנה, במכרז להפעלת תחנת כוח פוטו-וולטאית באזור אשלים שבנגב, זכה מתמודד שהציע מחיר ריאלי של 50.7 אגורות לקילו-ואט שעה, הנמוך בכ-40% מהתעריף שמבטיחה רשות החשמל ליזמים שיקימו תחנות כוח במסגרת רישיונות ל-25 שנה. מכאן שמחיר הפקת החשמל הנקי כבר נושק למחירי החשמל הקונוונציונלי המזהם, המופק כיום משריפת פחם, גז ומזוט. המשמעות היא שאזרחי ישראל כבר לא ייאלצו לממן מכיסם את החשמל הנקי והמתחדש שיופק מחוות סולאריות ורוח. האם ניתן לומר שעידן הסובסידיות קרב לקצו? צילום: בלומברג אמנם לא ניתן להתעלם מהעובדה שבתנאי מכרז אשלים ניתנו הקלות רבות ותעריפי קרקע נמוכים במיוחד בהשוואה לתנאי הרישיונות, אך עדיין מדובר בבשורה אמיתית לתחום האנרגיה המתחדשת בישראל. ההצעה הזוכה הוכיחה כי פרויקטים סולאריים בהיקפים גדולים נותנים מענה לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים בישראל במחיר תחרותי. כל זאת תוך הפחתת התלות של ישראל בדלקים פוסיליים לצורך ייצור חשמל. מצב זה נובע גם מירידה חדה של כ-20% במחירי הפאנלים הסולאריים

"העשור הבא הולך להיות עשור ההתייעלות האנרגטית", אומר כהן. "ייצור האנרגיה יהיה מוגבל, בגלל עליות מחירים של משאבי הטבע, ומעבר לשימוש מופחת באנרגיה גרעינית בגלל אסון הכורים האטומיים לחשמל ביפן. זה אומר, שנצטרך להגיע ליותר תוצר עם פחות משאבי אנרגיה. הפחתת כמות האנרגיה שייעשה בה שימוש בעבור יחידת תוצר - זו המטרה המוצהרת של כמעט כל מדינות העולם".

מי שהסביר למגזר העסקי בסין את ההשלכות הכלכליות של הדיונים בוועידת האקלים בדרבן, שהתקיימה בדצמבר האחרון, הוא ישראלי. יריב כהן (36) עשה זאת בראיון לתוכנית אירוח מרכזית של הטלוויזיה הממשלתית הסינית. לפניו ישבו בכיסא המרואיין טוני בלייר ובאן-קי מון. כהן הוא נשיא קמקו (Camco), חברה ציבורית שמניותיה (סימול: CAO) נסחרות מ-2006 בבורסת AIM הבריטית. קמקו אינטרנשיונל מפתחת מיזמים שונים ואף משונים, תחת הכותרת "אנרגיה ירוקה" - בין השאר בסין, במלזיה, בארה"ב, בדרום אפריקה, באוגנדה ובבוצוואנה. באיידהו, ארה"ב, למשל, התחילו החודש לייצר חשמל מצואת פרות. מדובר ברפת, שבה יותר מ-15 אלף ראשי בקר שבבעלות חוואי, שעד עתה נהג לאסוף ולשפוך את צואת הפרות לגינה, או למאגר המים. אלא שלפני שנים ספורות סומנו הפרשות פרות וכבשים כמחוללות הנזק הגדולות למערכת האקולוגית העולמית. הצואה, השתן והגזים של המקנה נחשבים מזהמי קרקע ומקורות מים, ויצרנים של גזי חממה מזיקים. התרחבות משק החלב העולמי, עם כניסת מדינות אסיה לייצור מוגבר של מוצרי חלב, החריפה את המצב, והגבירה דרישה לפתרונות. לחוואי האמריקני בנתה קמקו מכתש בגודל של מגרש כדורגל, מחופה, מכוסה ואטום לחלוטין, שאליו נאספת צואת הפרות. במתקן מתרחש תהליך תסיסה, שבתום כשלושה שבועות, מתחיל לייצר גז מתאן. הגז

"אור השמש המשמש לייצור חשמל יחשוף גם את האפליה של יזמי החשמל הסולארי" - כך אמר היום (ג') השופט בדימוס אליהו וינוגרד, בעקבות העתירה לבג"ץ שהגישו החברות הסולאריות אנרג'יקס וסאנפלאוור נגד רשות החשמל. השופט צבי זילברטל הורה למדינה להגיש את תגובתה לעתירה עד ל-25 למארס. שתי החברות טוענות בעתירתן כי רשות החשמל שינתה בחשאי את אחד התנאים המהותיים ביותר הנדרשים לצורך קבלת רישיון לייצור חשמל. כתוצאה מהשינוי נוצרה, לטענת העותרות, עדיפות מובהקת ליזמי מערכות חשמל קרקעיות על-פני מערכות חשמל על גגות. לטענתן, העדיפות התבטאה בכך שהחברות ה"קרקעיות" זכו בכ-65% ממכסת הייצור שהוקצתה למערכות בינוניות, בעוד שחברות ה"גגות" נאלצו להסתפק ב-35%. וינוגרד, כיום שותף בכיר במשרד גדעון פישר, אמר היום כי השינוי בתנאים נעשה "במחשכים, מבלי ליידע את הנוגעים בדבר", ויצר "אפליה ברורה בין היזמים". לדבריו, מדובר ב"חוסר שוויון הזועק לשמיים". עו"ד גדעון פישר, המייצג את סאנפלאוור ואנרג'יקס, אמר כי "היה כאן ניסיון לעשות מקצה שיפורים לטובת חלק מהמשתתפים. אף אחד לא העלה על דעתו שבתוככי הסעיפים יש משהו שונה מהתנאים שהוצגו. אין לנו האשמות נגד אדם מסוים אלא נגד ההתנהלות המערכתית. לא ייתכן שבאמצע הדרך ישנו את התנאים שינוי שיוצר אפליה מבלי להודיע על-כך.

בקיבוץ החותרים שבחוף הכרמל מוקם בימים אלה פרויקט בניה יחודי, במסגרתו ייבנו 30 יחידות דיור פרטיות צמודות קרקע בבניה ירוקה בשיטה מתקדמת. השכונה החדשה מיועדת לבני קיבוץ החותרים ונבחרה לביצוע בבניה ירוקה עקב אופיו הייחודי של המקום ותנאי השטח, לצד הרצון להביא לחסכון מהותי בהוצאות על אנרגיה. קירות המבנים ייבנו מבטון על פי שיטת ESB עקב תנאי הקרקע של קיבוץ החותרים, הצורך בבידוד גבוה ליצירת אקלים אופטימלי והגנה מפני קורוזיה עקב הקרבה לים (כ- 1 ק"מ). עלות הבניה של בית בפרויקט נאמדת בכ- 5,000 ₪ למ"ר. שיטת הבניה ESB, אשר פותחה על ידי חברת "קל-קר עין כרמל" בשיתוף חברת "לבנים", הנה שיטת בניה להתייעלות אנרגטית, הנחשבת כיום לשיטת בניה ירוקה ומתקדמת שעתידה לשנות את ענף הבניה. על פי השיטה, מבוצע בידוד תרמי של מעטפת הבית (גג, קירות ופתחים), המהווה מרכיב עיקרי בשימור האנרגיה ובחיסכון בחשמל. קירות חיצוניים הנבנים עלפי השיטה (תבניות ESB), מאפשרים שמירה על נוחות תרמית גבוהה וטמפרטורה יציבה בבית לאורך כל השנה, תוך שימוש מינימלי במערכות החימום והקירור. הרכבו הייחודי של קיר בטון הבנוי בתבניות ESB מציע איכויות של בידוד משולב במסה תרמית המביאים להתייעלות אנרגטית מהותית. השיטה החדשה מיושמת גם בבניה חדשה וגם בבניה קיימת, בעיקר בפרויק�

"תגובות קשות מצד נאמני איכות הסביבה למסקנות הוועדה לבחינת משק הגז, שממליצה לשמור למשק עתודות ל-25 שנה ולאפשר לייצא לחו"ל כחצי מהכמות שהתגלתה. "סומנה מטרה מראש והיא הסיוע ליזמים למקסם את רווחיהם, מונעים מהציבור אנרגיה זולה", אמרו במשרד להגנת הסביבה אביטל להב פורסם:  29.08.12, 18:07 מסקנות הוועדה לבחינת משק הגז בישראל , שהוגשו היום (ד') לראש הממשלה, מעוררות זעם בקרב נאמני איכות הסביבה. פעילי הסביבה קוראים להגדיל את כמות הגז שחברות הקידוח יחויבו למכור למשק הישראלי, על מנת לצמצם את התלות של רכבים ומפעלים בדלקים מזהמים.   כפי שפורסם הבוקר, הוועדה, בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח, ממליצה לראש הממשלה לחייב את חברות הקידוח למכור למשק הישראלי כמות של 450 מיליארד מטר מעוקב. כמות זו אמורה לספק את צורכי האנרגיה של המשק למשך 25 שנה, בהם כל החשמל בתחנות הכוח הפרטיות ו-70% מהחשמל שמייצרת חברת החשמל יופקו מגז טבעי.   בנימין נתניהו מקבל את הדו"ח משאול צמח (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)     מדובר בכמחצית מתוך 800 מיליארד מטר מעוקב גז שנתגלו עד כה בים התיכון (כ-300 במאגר תמר ו-500 במאגר לוויתן)את המחצית השניה של כמות הגז במאגרים יוכלו החברות לייצא לחו"ל.   הוועדה מעריכה, כי חלק קטן ממשקי הבית בישראל יחוברו למערכת הולכת הגז הטבעי כמו ג

השדה הריק פתוח לחלוטין. מולו, ממש מעבר לכביש תל אביב־באר שבע, ניצבים הבתים של מושב תימורים - שורה פסטורלית של גגות אדומים, רק 380 מטר מכאן. 620 מטר בכיוון ההפוך עומדים ראשוני הבתים של קריית מלאכי. כאן באמצע, בלב ריכוזי האוכלוסייה האלה, חברת IPM מתכננת להקים תחנת כוח לייצור חשמל מונעת בגז.   התחנה הזאת היא נושא המאבק שקיבל בשנה האחרונה תפנית מעניינת מאוד, כש־IPM עברה ידיים: שיכון ובינוי של שרי אריסון, שהיתה בעלת השליטה בחברה, החליטה שהמאבק הציבורי מול התנגדויות התושבים במקום הפך את IPM לגיבנת על תדמיתה של שיכון ובינוי, והחליטה להיפטר ממנה. הרוכשים החדשים, מסביר ראש מועצת באר טוביה דרור שור, מציבים אתגר קשה בפני התושבים. "שיכון ובינוי גילו סוג של רגישות ציבורית, ושיתפו אותנו בכל צעד ותכנון שעשו. הגוף האחר כנראה פחות רגיש לביקורת ציבורית ופחות משתף. יש לנו פחות הד תקשורתי־ציבורי להישען עליו".   "הגוף האחר" הזה הוא חברת טריפל M, שבראשה שילוש מרשים: משה טרי, לשעבר יו"ר רשות ניירות ערך וכיום מועמד שר האוצר לתפקיד יו"ר רשות המסים; מוטי פרידמן, יו"ר חברת החשמל לשעבר; והמיליארדר אברהם נניקשווילי, שותפו של ג'קי בן זקן במנופים פיננסים הבורסאית המחזיקה ברישיון הקידוח מד אשדוד. בעיני התושבים זו חלוקה ברורה: טרי נהנה מקש�

>> חודשיים לאחר פרסום המלצות ועדת טרכטנברג ידונו ביום ראשון שרי הממשלה בשורת צעדים שתכליתם להגביר את התחרות בענף הדלק לתחבורה. ואולם, ימים ספורים לפני הדיון מתחבטים עדיין משרדי האוצר והמשפטים בדרכים החוקיות האפשריות לחייב את חברות הדלק הגדולות בישראל למכור תחנות. זאת, בעקבות המלצת הוועדה לחייב את חברות הדלק הגדולות למכור תחנות תדלוק, בדגש על תחנות הממוקמות במרכזי מטרופולינים, וכן בעקבות ההמלצה לשחרר תחנות דלק עצמאיות מחוזי בלעדיות עם חברות הדלק הקמעוניות ("תחנות כבולות"). תחנות אלה מהוות כיום כ-40% מסך תחנות התדלוק. מדובר בתחנות עצמאיות שהתקשרו בחוזי חכירת משנה דרקוניים וארוכי טווח עם חברות הדלק - באופן המגביל את יכולת הבעלים לגמישות בתמחור. היועמ"ש קבע בשנה שעברה כי הסכמי הבלעדיות הם בגדר הסדרים כובלים המנוגדים לחוק, לאחר שקביעה דומה של הממונה על ההגבלים העסקיים התקבלה לפני כ-20 שנה. לפי הערכות, נבחנות בימים אלה שתי אפשרויות לתיקון העיוות: האחת - הוראה שתגביל את משך ההתקשרות הבלעדית של חברות הדלק לחמש שנים למשל. השנייה היא חיוב תחנות הדלק הקיימות לשמור על טווח מינימלי בין תחנות המופעלות בידי אותה חברה. טווח המינימום הקבוע היום בחוק משק הדלק הוא 10 ק"מ (בשטח בין עירוני), אך חובה זו חלה רק על תח

משק האנרגיה הישראלי לא תלה מלכתחילה תקוות גדולות באנרגיית הרוח. בניגוד למדינות אירופיות דוגמת דנמרק, שם אנרגיית הרוח תופסת 24% ממשק החשמל, בישראל היעד שהוצב לטורבינות בשנת 2020 עומד על 3% לכל היותר, כלומר 800 מגה-ואט. כיום סך הייצור הוא פחות מ-10 מגה-ואט, ועד היום אישרה רשות החשמל 3 פרויקטים בלבד. ◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק טורבינת רוח. "אין למדינה תשתית הולכה" צילום: איי-אף-פי למרות זאת אנרגיית הרוח מנסה להרים את הראש. קיבוצים ומושבים חתמו על חוזים ראשוניים עם יזמים וחברות להקמת פרויקטים, מדידות רוח פרטיות מבוצעות בעשרות מוקדים וחברות אנרגיה ירוקות שעד עתה התמקדו בתחום הסולארי, ובהן אנלייט וסולארית דוראל, מפנות משאבים לייצור חשמל מרוח. הסיבה המרכזית להתעוררות נעוצה בכך שבנובמבר 2011 הוסדרו לראשונה התעריפים לטורבינות הרוח הבינוניות והגדולות. אחרי המתנה ארוכה פרסמה רשות החשמל הסדרה ראשונה, שבה נקבע כי טורבינות בהספק של יותר מ-50 קילו-ואט יזכו במכסה הראשונה (עד 440 מגה-ואט) לתעריף של 53 אגורות לקוט"ש וכי הטורבינות שיוסדרו במכסה השנייה (800-440 מגהואט) יקבלו 49 אגורות לקוט"ש. סיבה נוספת להתעוררות נעוצה בהאטה בתחום האנרגיה הסולארית, שכן יזמי אנרגיית השמש מקבלים כעת פחות כסף עבור כל קוט"ש שהם מי