Group items tagged

המשרד להגנת הסביבה פירסם אתמול את תזכיר החוק שמפרט את היערכות יזמי הקידוחים בים לזיהומו. לפי ההצעה, כל גוף שמחזיק ברצועת חוף או שמפעיל מתקני קידוח והפקה בים יכין תוכנית למקרה זיהום. על גוף שלא יגיש תוכנית ולא ינקוט אמצעים לטיפול בזיהום, יוטלו קנסות של עד 452 אלף שקל או שנת מאסר למנהליו. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, אמר כי "אי אפשר להמשיך לשבת בחיבוק ידיים ולקוות שלנו זה לא יקרה. אנו חייבים להכיר בכך שהשטח הימי של ישראל נהפך ל'כביש סואן' של אוניות משא, ויש להיות ערוכים לאירוע של זיהום כדי להימנע מאסונות סביבתיים כפי שקרה כבר במדינות אחרות".

ועדת הסביבה והבריאות, בראשותו של ח"כ דב חנין, קיימה היום דיון בנושא הסיכונים מקידוחי גז בים. בדיון נטלו חלק נציגי ארגונים סביבתיים ונציגי המשרד להגנת הסביבה ומשרד התשתיות.

קידוחים להפקת גז במים עמוקים כרוכים בתהליך טכנולוגי מורכב, שעלול לייצר השפעות פיסיות וביולוגיות שליליות על הסביבה הימית. השפעות מזיקות בעלות פוטנציאל פגיעה עצום נגרמות לרוב כתוצאה מאירוע דליפה בלתי מבוקר שתוצאותיו עלולות להיות בעלות פוטנציאל קטסטרופלי. החשש הסביבתי העיקרי, מקורו בפסולת הקידוחים שכולל בוצה וחלקיקים, כימיקלים שונים (מנוזלי הקידוחים), שאריות של מתכות כבדות ומי תוצר שמשתחררים עם הקידוחים המכילים פחמימנים. בנוסף, המתקנים הימיים יכולים להוות כר התיישבות של מינים פולשים, שנודדים עם המתקנים בימים השונים. מדינות שונות בעולם, בהן ארה"ב, קנדה, נורווגיה ובריטניה, התקינו רגולציה סביבתית לצמצום או מניעת ההשפעות הסביבתיות השליליות של תעשיית הקידוחים על הסביבה הימית. נורווגיה, שכלכלתה נשענת בצורה בלתי מבוטלת על תעשיית הנפט, נחשבת בין המדינות המתקדמות בחקיקה סביבתית בנושאים אלה.

במחצית העשור האחרון התגלו לאורך מימי הים בישראל מאגרי גז גדולים, ששינו את תמונת משק האנרגיה במדינה. מאגרים חשובים אלה מחזקים לאין שיעור את העצמאות האנרגטית של ישראל ומאפשרים למשק האנרגיה להתבסס על מקורות גז עצמיים, על כל היתרונות הגלומים בכך. המאגרים התגלו על ידי שותפויות של חברות פרטיות, והרישיונות לחיפוש ולהפקת הגז ניתנו בהתאם לחוק הנפט, על ידי הממונה לענייני הנפט במשרד התשתיות. מדובר בפרויקטי תשתית גדולים ומורכבים, לקידוחים בעומק הים (עומק המים במאגר תמר, למשל, הוא של כ-1,800 מטר), אשר מתוכננים להתחבר באמצעות תשתית צנרת אל היבשה. לפרויקטים אלה עלולות להיות השפעות פוטנציאליות שליליות לא מבוטלות על הסביבה הימית הבתולית, הן כתוצאה של פעילות שגרתית והן מחשש לתאונות בלתי מבוקרות. עם זאת ולמרות פוטנציאל ההשפעות, נכון לעכשיו ישראל כמעט שאינה מפעילה רגולציה סביבתית על הקידוחים. הסיבות לאי החלת רגולציה סביבתית על הקידוחים הימיים הן מורכבות. ראשית, חוק הנפט מ-1952, שמתוקפו מוצאים הרישיונות לקידוחים, אינו מתייחס להיבטים סביבתיים. משרד התשתיות קובע אמנם בתנאי הרישיון התייחסות מסוימת לנושאים סביבתיים, אך הפיקוח הסביבתי נעשה באמצעות חברה הנשכרת על ידי חברות הקידוחים ולא באמצעות פיקוח עצמאי של הרשוי

למרות ההשלכות הסביבתיות הפוטנציאליות הרחבות של קידוחי גז ונפט בים וביבשה, אין כיום בחוק הנפט הישן, משנת 1952, כל התייחסות, פיקוח או בקרה להיבטים סביבתיים. ביום ראשון הקרוב תדון ועדת השרים לענייני חקיקה בתיקון לחוק, המבקש להכניס לתהליך קבלת ההחלטות שיקולים סביבתיים. לקראת הישיבה, החברה להגנת הטבע פנתה לשר התשתיות עוזי לנדאו בבקשה לתמוך ולקדם את התיקון להצעת החוק.

מכסות סולאריות, קרינה סלולרית, תחבורה ציבורית ומשאבי טבע נעלמים. הכנסת נצבעת בירוק ותדון בשלל נושאים סביבתיים. רק השבוע דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה שתי הצעות חוק סביבתיות, תיקון סביבתי לחוק הנפט אשר אמור היה לספק הגנות סביבתית מפני קידוחי נפט וגז ואת הצעת חוק סביבה חינוכית בריאה, אשר מציעה לעגן את זכותם של תלמידים ללמוד בסביבה ללא מפגעים.